שוורצמן ואח' נ' אירוסים יזמה ובנין בע"מ ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

במסגרת הבקשה שלפניי עותרים המבקשים לדחייה או מחיקת התביעה על הסף ולחלופין עותרים, כי תינתן להם אורכה להגשת כתב הגנה וכי המשיבים יחויבו בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עסקינן בתביעה כספית על סך של 198,920 ₪. במסגרת כתב התביעה טוענים המשיבים, כי הם רכשו מהמבקשת מס' 1 (להלן:"המבקשת"), חברה בע"מ אשר המבקשים 2-4 ו-6 מנהליה והמבקשים 2-4 ו-5 בעלי מניותיה, חנות במרכז מסחרי אשר הוקם על ידה. לטענתם, המבקשת נהגה כלפיהם בחוסר תום לב ושלא כדין בעת עריכת ההסכם למכירת החנות. לטענת המשיבים, המבקשת לא פעלה בהתאם להתחייבותה בנוגע לרישום הנכס על שמם ואף לא רשמה את הנכס כבית משותף או כיחידת רישום נפרדת בבניין המשותף. עוד טוענים, כי הם שילמו ביתר בעבור הרכוש המשותף ולטענתם הם זכאים, כי יוחזר להם הסכום אשר הם שילמו ביתר בעבור הרכוש המשותף וכן זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש. לטענתם, עילת תביעתם התגבשה רק לאחר הליכים בת.א 1213/02 ובת.א 1243/02 לאחר שהבניין נרשם כבניין משותף והתברר להם מה חלקה של חנותם ברכוש המשותף. המשיבים ציינו, כי המבקשת הינה חדלת פירעון וכי יש לחייב את יתר המבקשים לשלם את סכום התביעה, על ידי הטלת אחריות אישית.

המבקשים טוענים, כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף בשל התיישנותה, השתק עילה והעדר עילת תביעה. לטענתם, ההסכם בין המשיבים והמבקשת נחתם ביום 25.11.94 והחזקה בפועל בנכס נמסרה למשיבים ביום 31.8.95, לפני למעלה מ-15 שנה בטרם הוגשה התובענה בה עסקינן. לטענת המבקשים, מרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר במועד מסירת הנכס ולפיכך התובענה התיישנה במועד הגשתה. המבקשים טוענים, כי אף אם תתקבל טענת המשיבים לפיה רק בשל ההליכים אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי בנצרת נודע להם אודות עילת התביעה, הרי שאין בכך בכדי להועיל להם שכן ההליך הראשון עליו הם ידעו החל להתברר בשנת 2002 ואף מהמועד האמור ועד למועד בו הוגשה התובענה חלפה תקופת ההתיישנות.

לטענתם, המשיבים מעלים שתי טענות- האחת, כי נגרע חלקם מהרכוש המשותף והם שילמו תשלום יתר עבור הרכוש המשותף. והשנייה, כי נגרמה להם עוגמת נפש בשל אי רישום הנכס על שמם בלשכת המקרקעין. המבקשים טוענים, כי היה בידי המשיבים לבדוק את מצב רישום זכויותיהם בנכס כבר מהמועד בו נמסרה להם החזקה בנכס, לפני למעלה מ-15 שנה ולפיכך הרי שהתובענה התיישנה טרם הגשתה.

עוד טוענים המבקשים, כי דין התביעה להדחות מחמת השתק עילה. לטענתם, התביעה נשוא הבקשה שלפניי עוסקת באותם עניינים בהם עסק פסק דינה של כבוד השופטת מוניץ אשר הינו פסק דין חלוט. המבקשים טוענים, כי עסקינן באותה מסכת עובדתית. המבקשים התייחסו לתנאי בנוגע לזהות הצדדים או חליפיהם וטענו, כי המשיבים ידעו על ההליכים אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי ובחרו שלא להצטרף לתביעה האמורה. לטענתם, בין המשיבים לבין התובעים בהליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי יש זהות אינטרסים מובהקת. כן טוענים, כי במסגרת ההליך הראשון נבחנו לעומק ראיות הזהות לראיות בתובענה בה עסקינן.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד המבקשים מס' 2-6 להדחות בשל העדר עילה שכן המבקשת הינה גוף משפטי הנפרד מבעלי מניותיו ומנהליו. לטענתם, המשיבים לא הצביעו על נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. המבקשים טוענים, כי הרמת מסך מתבצעת רק כשקיים שימוש לרעה במסך ההתאגדות ומכתב התביעה לא עולה, כי זה המצב בענייננו. לטענתם, משפורקה המבקשת אין אפשרות משפטית לתבוע אותה ויש להורות על מחיקתה מכתב התביעה.

לטענת המבקשים, לא ניתן, בעבר ובהווה, לרשום את הנכס על שם המשיבים בשל עיקולים ושעבודים הרובצים על הנכס. לטענתם, בנסיבות אלו, טענת המשיבים באשר לעוגמת הנפש אשר נגרמה להם בגין התקופה בה לא נרשם הנכס על שמם הינה מופרכת.

לבסוף טוענים המבקשים, כי יש להורות למבקשים להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מאחר ועסקינן בתביעה מופרכת, קלושה וחסרת יסוד אשר הוגשה באיחור רב.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי דינה להדחות. לטענתם, לבקשה לא צורף תצהיר לשם תמיכה באמור בה ומטעם זה כשלעצמו יש לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים, כי לא במהרה יורה בית המשפט על סילוק תובענה על הסף.

לטענתם, עילת התביעה התגבשה רק לאחר מתן פס"ד בדבר רישום זכויותיהם ולאחר שנודע להם מה חלקם ברכוש המשותף. לטענת המשיבים, המועד בו קיבלו את החזקה בנכס אינו רלוונטי ולכן אין בסיס לטענת ההתיישנות.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים לא צירפו מסמך השולל טענתם לפיה המבקשת דרשה מהם תשלום עבור 18% מהרכוש המשותף בעוד שהיא קבעה, כי ירשם על שמם רק אחוז אחד מהרכוש המשותף. לטענתם, רק בתום ההליך הקודם נודע להם אודות כוונת המבקשת לרשום רק אחוז אחד על שמם. המשיבים טוענים, כי רק בשנת 2008 המציא בא כוח המבקשים אישור בדבר צו רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים וערך תקנון אשר קבע את חלקם של בעלי הנכסים, ובכללם המשיבים, בבניין. המשיבים מוסיפים וטוענים שהמבקשים לא הכחישו, כי גבו מהמשיבים כסף בעבור 18% בעוד שחלקם הממשי הוא רק 1% מהרכוש המשותף.

המשיבים טוענים, כי אין ממש בטענה באשר לזהות הצדדים בין הצדדים בתובענה בה עסקינן ובת.א 1213/02 ו- ת.א 1243/02. לטענתם, נודע להם אודות ההליכים האמורים בשלב מאוחר, אך בטרם ניתן פסק הדין. לטענת המשיבים, לא התקיים דיון באשר למבקשים מס' 2-6 ובנוגע להרמת מסך והמשיבים הצטרפו להליך רק לאחר התערבות בית המשפט העליון. עוד הם טוענים, כי אין בעובדה שהסעד לו הם עותרים הינו סעד כספי בכדי ללמד על זהות אינטרסים בינם לבין התובעים בהליך הקודם.

המשיבים טוענים, כי משפורקה המבקשת בפירוק מרצון הרי שללא הרמת מסך לא יהיה בידם לגבות את הפיצוי הכספי המגיע להם. לטענתם, חיסול המבקשת בטרם הושלם הרישום נגוע בחוסר תום לב. לטענתם, עסקינן במקרה קלאסי של שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

המשיבים טוענים, כי מעיון בכתב התביעה עולה בבירור, כי אין ממש בטענת המבקשים באשר להיעדר עילה.

לבסוף טענו המשיבים, כי אין בסיס לבקשתם הסתמית של המבקשים לחייבם בהמצאת ערובה.

המבקשים המציאו תשובה לתגובת המשיבים. במסגרתה שבו המבקשים על טענתם לפיה היה בידי המשיבים לבדוק את מצב רישום הזכויות בנכס במשך למעלה מ- 15 שנה אולם בחרו שלא לעשות כן. לטענתם, אין לקבל טענת המשיבים לפיה אין לדחות את התובענה בשל השתק עילה מאחר ואין קרבה משפטית לצדדים בהליך הראשון.

דיון ומסקנות

טענת ההתיישנות